על מנת להבין מהי פגיעה בפרטיות, באילו מקרים היא מתרחשת וכיצד ניתן להתגונן מפניה – עלינו להבין את חוק הגנת הפרטיות על רבדיו. במאמר הבא נציג מקרים בהם הפצת מידע אישי נחשבת לעבירה על החוק וגם סיטואציות בהן לא מדובר בהפרה.
חוק הגנת הפרטיות
חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 נחקק כדי להבטיח את הזכות של כל אדם לפרטיות ולצנעת חייו, שהיא אחת מזכויות היסוד במדינת ישראל. החוק מסדיר את המקרים שבהם פגיעה בפרטיות נחשבת עבירה פלילית, עוולה אזרחית או שימוש אסור במידע אישי, במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו קל מאוד לאסוף, לאחסן ולהפיץ מידע.
החוק מונה שורה של פעולות שמהוות פגיעה בפרטיות:
- צילום אדם כשהוא נמצא ברשות היחיד, בלי הסכמתו.
- האזנה לשיחה פרטית שלא כחוק.
- פרסום תצלום, הקלטה או מסמך אישי בלי הסכמה.
- גילוי מידע רפואי או אישי שנמסר בסוד.
- שימוש במידע אישי לצרכים מסחריים (כמו שיווק או פרסום) ללא הסכמת האדם.
- חדירה לחומר מחשב או למאגר מידע אישי.
החוק גם מבדיל בין 3 רמות פגיעה:
עוולה אזרחית – הנפגע יכול לתבוע פיצוי כספי, גם אם לא נגרם לו נזק בפועל (פיצוי ללא הוכחת נזק).
עבירה פלילית – במקרים חמורים, למשל כשכוונת הפוגע הייתה להזיק או להשפיל.
הפרת הוראות לגבי מאגרי מידע – חלה במיוחד על גופים שמחזיקים מידע רגיש (מוסדות רפואיים, חברות שיווק, מעסיקים וכו').
פגיעה בזכות לפרטיות ב-2025
בעידן שבו הטכנולוגיה מתקדמת בקצב מסחרר, והמידע האישי נגיש יותר מאי פעם – הזכות לפרטיות הופכת למורכבת, שברירית ולעיתים קרובות – מופרת. שנת 2025 מביאה איתה הזדמנויות טכנולוגיות אדירות, אך גם אתגרים עמוקים לשמירה על הפרטיות של כל אחד ואחת מאיתנו.
הנה כמה דוגמאות רלוונטיות לפגיעה בזכות לפרטיות בימינו:
איסוף מידע ללא ידיעת המשתמש
אפליקציות, אתרים, מצלמות אבטחה וחנויות מקוונות – רבים מהשירותים שאנו צורכים אוספים עלינו מידע באופן אוטומטי, ולפעמים גם ללא הסכמתנו המלאה.
כיום, גם מכשירי AI, צ'אטים חכמים ובינה מלאכותית מצריכים תשומת לב מיוחדת לזכויות הפרט.
פרסום מידע אישי – שיימינג ודוקסינג
שיימינג או דוקסינג/אאוטינג – פרסום פרטים מזהים כמו כתובת, מקום עבודה או תמונה אישית של אדם – הפכו נפוצים יותר ברשתות. בשנת 2025, הרשתות החברתיות מנסות לפתח מנגנוני בקרה, אך הפגיעה בזכות לפרטיות כבר נעשתה ברוב המקרים לפני שהאלגוריתם מזהה את הבעיה.
חדירה לפרטיות באמצעים חכמים
מצלמות רחפנים, עוזרות קוליות, חיישנים חכמים – כל אלה הפכו נפוצים גם במרחב הביתי. אך השאלה מי מאזין, מי רואה, ולמי יש גישה למידע – נותרת לעיתים פתוחה.
ומתי לא מדובר בעבירה על החוק?
כאמור, לא כל מקרה של הפצת מידע אישי מהווה עבירה על החוק. למשל:
- אם צילמו אתכם באירוע פתוח כמו חתונה או אירוע חברה ופרסמו את התמונה ברשת חברתית.
- אם מידע אישי שלכם פורסם פעם (למשל בתקשורת, או ברשומות ציבוריות) – וחזרו עליו שוב, זה לא בהכרח ייחשב להפרה של פרטיות.
- שיתוף של הודעות מהווטסאפ או מצ'אט קבוצתי מבלי שמציינים שם – עשוי לא להיחשב כפגיעה חוקית.
כיצד נגן על עצמנו?
הדרך לשמירה על פרטיות בעידן שבו הכול מתועד, נגיש ונשמר בענן – מתחילה במודעות ובצעדים קטנים, אבל עקביים. בשנת 2025, לא מספיק לסמוך על החברות והאפליקציות שישמרו עלינו – אחריות אישית היא המפתח.
הנה כמה צעדים חשובים למניעת חדירה לפרטיות:
בדקו את ההרשאות באפליקציות ובמכשירים החכמים – ודאו שהן לא ניגשות למצלמה, למיקרופון או למיקום שלכם כשאין צורך.
השתמשו בסיסמאות חזקות ומאומתות דו-שלבית כדי למנוע פריצה למיילים, רשתות חברתיות וחשבונות אישיים.
שימו לב למה שאתם משתפים ברשת – תמונות, מידע רפואי, מיקום נוכחי ופרטים מזהים יכולים לשמש לרעתכם.
במידת הצורך התייעצו עם עורך דין מנוסה – אם נגרמה לכם פגיעה בפרטיות, כדאי מאוד לתעד ולאסוף נתונים (צילומי מסך, התכתבויות…) ולםנות לעורך דין לשון הרע שמנוסה במקרים של פגיעה בזכות לפרטיות.
