תגובות (טוקבקים), פוסטים ושיתופים ברשתות החברתיות עשויים להגיע לחשיפה רחבה מאוד, ולעיתים גם לחצות את הגבול של לשון הרע. השאלה המרכזית היא: האם טוקבק אנונימי או מזדמן יכול להוביל לתביעת לשון הרע? התשובה הקצרה היא: "כן".
מהו טוקבק ?
טוקבק הוא פרסום דיגיטלי שנעשה בתגובה לפרסום דיגיטלי קודם לו, בין אם המדובר באתר אינטרנט, פורום כל שהוא, עמוד בפייסבוק או באינסטגרם או בכל פלטפורמה אחרת. מבחינה משפטית, אין הבדל מהותי בין כתבה בעיתון לבין תגובה של גולש: ככל שמתקיימים יסודות העוולה על פי החוק (פרסום + זיהוי הנפגע + פוטנציאל פגיעה בשם הטוב) – מדובר בלשון הרע באינטרנט לכל דבר.
כלומר, גם תגובה קצרה כמו: "הוא רמאי ולא אמין", עשויה להיחשב לשון הרע, אם היא מתייחסת לאדם מזוהה ועלולה לפגוע במוניטין שלו.
מתי טוקבק הופך לעילה לתביעת לשון הרע?
כדי לבסס תביעת לשון הרע, יש לבחון כמה פרמטרים מרכזיים:
1. האם מדובר ב"פרסום"?
כן. טוקבק גלוי לגולשים אחרים, נחשב "פרסום" על פי חוק, גם ואולי בעיקר, אם נכתב תחת שם בדוי.
2. האם ניתן לזהות את הנפגע?
אין צורך בשם מלא. גם רמזים המאפשרים זיהוי במשתמע כגון: תפקיד, תיאור חיצוני, מקום עבודה או כל הקשר יכולים להספיק.
3. האם יש פוטנציאל לפגיעה?
בתי המשפט בוחנים האם האדם הסביר היה רואה בדברים שפורסמו פגיעה בשמו הטוב, בעסקיו או במעמדו החברתי של הנפגע.
לדוגמה, לקוח כתב בטוקבק:
"המסעדה הזו מרמה לקוחות ומגישה אוכל מקולקל", אם אין לכך בסיס עובדתי, בעל העסק עלול להגיש כנגד המפרסם תביעת לשון הרע, בטענה לפגיעה במוניטין.
דוגמה נוספת: כותב טוקבק כותב על שכנו: "הוא גנב מהוועד ולא כדאי לסמוך עליו" , גם אם מדובר בסכסוך פרטי, פרסום פומבי עלול להקים עילת תביעה.
הגנות שכדאי להכיר
הדין הישראלי, מכיר בכך שלא כל פרסום פוגעני הוא בהכרח עוולה על פי חוק איסור לשון הרע. החוק עצמו מונה הגנות שמטרתן לאזן בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי. עם זאת, חשוב להדגיש: נטל הוכחת אמיתות תוכן הפרסום, בהיעדר הכחשה של הפרסום עצמו, היא תמיד על כתפי המפרסם (כותב הטוקבק).
קיימות שלוש ההגנות המרכזיות:
אמת בפרסום- הגנת סעיף 14 לחוק
זו ההגנה החזקה והמשמעותית ביותר. הנתבע צריך להוכיח שהעובדות שפורסמו הן נכונות במידה מהותית. אין צורך בדיוק מוחלט בכל פרט, אך ליבת הפרסום חייבת להיות אמיתית.
בנוסף, גם אם הפרסום אמת, יש להראות שיש בו חשיבות לציבור. בתי המשפט מפרשים "עניין ציבורי" בצורה רחבה יחסית.
דוגמאות לעניין ציבורי:
- ביקורת על שירות של עסק
- התנהלות של בעל תפקיד ציבורי
- מידע צרכני רלוונטי
לעומת זאת, רכילות אישית שאין לה השלכה ציבורית – לא תזכה להגנה, גם אם מה שנכתב הוא אמת.
הבעת דעה בתום לב
החוק מבדיל בין עובדה לבין דעה: דעה היא פרשנות – הערכה או ביקורת אישית, ולא קביעה עובדתית.
תנאים להגנה:
- הדעה מבוססת על תשתית עובדתית כלשהי
- היא מנוסחת כהבעת דעה (ולא כעובדה)
- היא נאמרת בתום לב ולא מתוך כוונה לפגוע
פרסום בתום לב (הגנות סעיף 15 לחוק)
מדובר בקבוצת הגנות רחבה, הכוללת מצבים בהם הפרסום נעשה מתוך חובה או אינטרס לגיטימי, למשל:
- כאשר קיימת חובה מוסרית או חברתית לפרסם
- כאשר יש הגנה על אינטרס אישי כשר
- כאשר מדובר בפנייה לרשות מוסמכת
מהו "תום לב"?
- מצב בו המפרסם האמין בנכונות הדברים
- מצב בו ננקטו אמצעים סבירים לבדוק את המידע
- מצב בו המפרסם נמנע מהגזמה או ניסוח פוגעני מעבר לנדרש
פרסום שנעשה מתוך נקמנות, כעס או רצון לפגוע – עלול לשלול את ההגנה.
נקודות חשובות לסיכום
- ההגנות מכוח חוק איסור לשון הרע אינן אוטומטיות- על מהפרסם להוכיח כל רכיב.
- הנטל מוטל על הנתבע (כותב הטוקבק). לאחר שיוכח כי המדובר בפרסום פוגעני, יעבור הנטל למפרסם להראות מדוע אינו אחראי- כלומר, עליו להוכיח שהתקיימה אחת ההגנות הקבועות בדין, לגבי הפרסום שעשה ולגבי נסיבותיו.
- ניסוח פזיז או אמוציונלי עלול להותיר את המפרסם ללא טענות הגנה.
- גם כאשר קיימת תשתית עובדתית, שימוש בשפה בוטה, הגזמות וכיו"ב עלול להיתפס כחוסר תום לב ולשלול את ההגנה.
- בפרסום באינטרנט- הכללים זהים ואף מחמירים לעיתים. בתי המשפט מיישמים את אותם עקרונות על טוקבקים ברשתות חברתיות, אך בשל מהירות ההפצה והיקף החשיפה, לעיתים נוטים להחמיר באחריות ובהערכת הנזק והאחריות.
