לשון הרע בפייסבוק

תביעת לשון הרע בפייסבוק

אם פעם היכולת לעשות שימוש באמצעי התקשורת הייתה שמורה לעיתונאים, עורכים ומוציאים לאור בלבד- ולכן גם הסיכונים הכרוכים בפרסום לשון הרע היו סיכונים שעמדו בעיקר לפתחם של אלה, הרי שכיום כל אחד שיש לו חשבון בפייסבוק וכמה דקות פנויות, מחזיק באופן פוטנציאלי יותר כוח פרסום מאשר היה אי פעם לכל עיתונאי במדיה הכתובת והאלקטרונית, ובצדו סיכון גדול לאין שיעור מזה שהיה לאלה, כל שהדברים נוגעים לתביעות לשון הרע בפייסבוק.     

כבר נקבע, בפסיקות בתי המשפט כי פרסום לשון הרע בפייסבוק הוא פרסום לשון הרע לכל דבר ועניין. בתי המשפט רואים בפייסבוק “פרסום” כמשמעו בחוק איסור לשון הרע, רק שלהבדיל מפרסום בעיתון, הכורך בחובו את אחריות העורך והמו”ל ולעיתים גם את אחריות המדפיס והמפיץ, תביעות לשון הרע בפייסבוק יותר מסוכנות גם משום שהמפרסם בפייסבוק נושא בחובת הפיצוי בלשון הרע לבדו.

תביעות לשון הרע בפייסבוק נחשבות ל”מסוכנות” יותר, בכל מה שקשור בתביעות לשון הרע, שכן מדובר ברשת חברתית הנצפית בכל מקום ומכול מקום ולכן עלולה לגרור הגשת תביעות לשון הרע כמעט בכל מקום בעולם. יתרונה הבולט של הרשת- היכולת להגיע להיקף גדול מאוד של אנשים, בפרקי זמן של דקות ספורות, הופך לאחד הסיכונים החמורים ביותר בתביעות לשון הרע בפייסבוק – שכן היקף הנזק הנגרם בנסיבות מסוג זה גדול לאין ערוך מכל אמצעי תקשרת אחר.

פרסומים בפייסבוק

פרסומים הנעשים בחשבונות יעודיים והמגיעים לקבוצות הרלוונטיות ביותר למושא הפרסום בהם אף הם מגדילים את פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם במסגרת של תביעות לשון הרע בפייסבוק. כך לדוגמא ביקורת על איש מקצוע שהייתה מפורסמת פעם בעיתון והגיעה לציבור בלתי מובחן של אנשים, יכולה כיום להגיעה באופן מובחן למי שיכולים היו להיות לקוחותיו, ולא יהיו יותר בעקבות הפרסום.

אם בתחילה נטו בתי המשפט להתייחס רק לפוסטים כאל פרסומים ולחייב את כותביהם בלבד, הרי שכיום כבר נתנו פסקי דין במסגרת תביעות לשון הרע בפייסבוק בקשר עם עם שיתוף של פרסומים וצילומים שעשו אחרים, ואפילו בקשר עם הודעות פרטיות שהועברו ברשת הפייסבוק.  

מאידך- פרסום  לשון הרע בפייסבוק נתפס על ידי בתי המשפט פחות חמור מפרסום לשון הרע במסגרת עיתונאית מקובלת, שכן הרשת נתפסת כמדיה חברתית והנכתב בה נתפס ברוב המקרים כתחלופת דעות של אנשים מהשורה- להבדיל מ”תחקירים עיתונאיים” ולכן כפלטפורמה שאין לייחס לה בדיקה רצינית ומעמיקה של דברים, שהקורא מתרשם ממנו ומתייחס אליו בהתאם.

פרסום בפייסבוק נחשב גם כפרסום חולף, שכן הוא יעלם בדרך כלל בתוך שעות ספורות בין שאר הדברים המועלים ברשת, ואינו פרסום הנשאר לתמיד כגון ספר.

אם הוגשה כנגדך תביעת לשון הרע על פוסט שפרסמת ברשת הפייסבוק או שברצונך להגיש תביעה כזאת, חשוב מאוד להתייעץ עם מומחה בתחום במטרה לייצר את האפשרות הנוחה ביותר להתגונן / לתבוע.

גם מי שפועל באמצעות פרופיל פייסבוק בו הוא עושה שימוש בזהות בדויה, יחויב בלשון הרע אם תוכח זהותו האמיתית

ת.א (שלום חי’) 22956-09-13, שמעון לנקרי נ’ יוסף חדד (כב’ הש’ פרידמן), 13 ביולי 2017.

בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעה בעילת לשון הרע שהוגשה על ידי לקוח משרדנו – ראש עיריית עכו, כנגד מי שהתמודד מול בבחירות למועצת העיר. 

תביעת לשון הרע בפייסבוק הוגשה בגין שורה של פרסומים בפייסבוק (פוסטים), שפורסמו במשך שלושה חודשים במהלך מערכת הבחירות לראשות ולמועצת העיר, מפרופיל פיקטיבי תחת שם בדוי. בפוסטים  יוחסה לתובע התנהגות מינית עבריינית ובכלל זאת הטרדות מיניות של עובדות עירייה ונשים אחרות, וכן ייחוס מסירת מידע כוזב למשטרת ישראל.

בכתב התביעה נטען כי הודעות בדבר עליית הפוסטים האמורים לדף פייסבוק אחר, הגיעו מחשבון הדואר האלקטרוני של התובע, וכי הודעות אלה המועברות על ידי חברת פייסבוק אינן ניתנות לזיוף. הנתבע הכחיש בכתב הגנתו כי עשה שימוש בפרופיל הפיקטיבי וגרס כי משהו “פרץ” את חשבון הפייסבוק, ועשה את הפרסומים כדי לפגוע בו, או גנב את מכשיר הטלפון הנייד שלו ועשה באמצעותו שימוש בפרופיל זה, וכי רק בשל כך הופיעו הודעות על הפרסומים מחשבון הדואר שלו.

בית המשפט בחן את טענותיו של הנתבע, דחה אותן ופסק כי המדובר ב”תזה מופרכת ממש”, ו”בלתי סבירה”.

בית המשפט בחן את טענתו של הנתבע בדבר “תיאוריות קשר” שנקשרה כנגדו כדי לפגוע בו ובסיכויו להיבחר ודחה אותה תוך שקבע כי: “כאמור נדרשת גם מידה של הגיון בכל תיאורית קשר”. בפסק הדין מסר ברור ולפיו: “דמו של איש ציבור אינו סמוק יותר או פחות מזה של נפגע אחר. אולם הפגיעה בו יכולה להיות קשה וחמורה יותר באופן ממשי ביחס לאדם אחר בסיטואציה של פרסומים משמיצים דומים, דווקא לאור מעמדו הציבורי”. בית המשפט סבר כי תוכן הפרסומים שעשה הנתבע באמצעות הפרופיל הבדוי היה חמור ופסק לנתבע סכום חסר תקדים של 180,000 ש”ח. זאת, בצירוף 20,000 ש”ח הוצאות משפט ובצירוף החזר אגרה בסך 12,500 ש”ח.

לקריאת הכתבה בדה מרקר >