דיני הגנת הפרטיות – על מה הם מגנים בעצם?
פרטיותו של אדם היא נדבך חשוב, אולי החשוב ביותר, במהותו ובעצם קיומו. שמירה על זכותו של כל אדם לקיומו של מרחב אישי סגור לשאר פרטי החברה הסובבים אותו ושליטה בכל הנוגע לפרסום ברבים של מידע הקיים אודותיו והנוגע לענייו האישיים ולצנעת חייו.
כדי להגן על כבודו של אדם נחקקו רשימה של חוקים המהווים את דיני הגנת הפרטיות ובראשם חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981, הקובע באופן ברור: לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו".
החוק מגדיר החוק מגדיר אחת עשרה סוגי פעולות אסורות המוגדרות כ"פגיעה בפרטיות":
בילוש והתחקות אחרי אדם, צילומו ברשות היחיד או האזנת סתר לשיחותיו, איסור פרסום תמונתו של אדם ברשות הרבים בנסיבות שבהן התמונה עלולה להשפילו או לבזותו, לרבות ובמיוחד במצב של פגיעה גופנית ו/או נפשית עקב אירוע פתאומי, איסור פרסום כתבים של אדם ללא רשותו וכן שימוש בשמו ובתמונתו של אדם לצרכי ריווח ללא רשותו, הפרה של חובת סודיות שנקבעו בחוק ו/או בהסכם מפורש או משתמע, וכן שימוש בידיעה על עניינו הפרטיים של אדם ו/או העברתה לאחר שלא למטרה לשמה נמסרה. החוק אוסר פרסום עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם לרבות עברו המיני ומצב בריאותו והתנהגותו ברשות היחיד.
כאמור, אין המדובר בחוק יחיד המגן על הפרטיות. דיני הגנת הפרטיות כוללים חוקים נוספים הנוגעים לזכות לפרטיות כגון:
חוק האזנת סתר, התשל"ט- 1979, המגדיר האזנת סתר שלא כדין כעבירה פלילית, חוק סדר הדין הפלילי, התשנ"ו- 1996, המסדיר את סוגיית המותר ואסור במצב של חיפוש על גופו של אדם, חוק זכויות החולה, התשנ"ו- 1996, הקובע את זכות החולה לפרטיות ואת זכותו לשמירה ואי גילוי מידע רפואי הנוגע לו, חוק המידע הגנטי, התשס"א- 2000, המסדיר את המותר והאסור בכל הנוגע לשימוש במידע גנטי, חוק חופש המידע, התשנ"ח- 1998, המסדיר את פרטיותו של אדם בכל הנוגע למידע המצוי אודותיו במרשמים ציבוריים, חוק בתי המשפט התשמ"ד- 1984, המאפשר איסור פרסום הליכים, במצב בו נגרמת פגיעה חמורה בפרטיות של בעל דין ו/או עד, החוק למניעת הטרדה מינית- התשנ"ח 1998 וכיו"ב.
כמו כן קיימים חוקים נוספים האוסרים פרסום פרטי ילדים, ילדים מאומצים, אנשי חסויים ובעלי לקויות מסוגים שונים. גם חוקים המבססים חסיונות מקצועיים שייכים לדיני ההגנה על הפרטיות שעה שהם מציבים גבול של אי גילוי בקשר עם עניינים מקצועיים (משפטיים, בריאותיים, נפשיים, ואחרים) על ידי בעלי מקצוע בהם נועץ אדם לצורך טיפול בעניינו האישיים.
דיני הגנת הפרטיות אינם מבססים את הגנת הפרטיות כערך שאין בלתו ובהחלט יתכנו מצבים המנויים בחוק שהאינטרס הציבורי יגבר על ערך ההגנה על פרטיותו של אדם, והיא תותר.
אם ברצונך להגיש תביעה בעילת הפרטת פרטיות או הוגשה כנגדך תביעה בעילת הפרת פרטיות חשוב מאוד להתייעץ עם מומחה לתחום דיני הפרת הפרטיות, במטרה לייצר את האפשרות הנוחה ביותר לתבוע/ להתגונן.
